<h1>יבין שמועה לרשב"ץ הלכ' טרפות</h1>
<h2>דף ג.</h2>
ואפרש עתה ענין טריפה אינה חיה י"ב חדש אמרו בגמרא סימן לטריפה שנים עשר חדש פירוש אם ראינו בהמה או עוף שיש בו ספק אם הוא טריפה אם לא ונתקיימו י"ב חדש יצאו מספק טריפה שאלו היו טריפ' לא נתקיימו י"ב חדש ואם נתקיימו פחות מיכן יש לחוש להם לפי שאפשר שיתקיימו פחות מי"ב חדש שיש מכה שהצנה קשה לה ולא החמה ויש מכה שהחמה קשה לה ולא הצנה וכמו שאמרו בגמ' בגלגלת שנפחתה ועשו לה הדוק של קרויה וחיה ימות החמה היה וכיון שבאו עליה ימות הצנה מיד מתה אבל נר' שהיא מתנונ' וכמו שאמרו על תרנגול' שנטלה נוצת' שגדל' כנפים האחרוני' יותר מן הראשוני' שאם היתה טריפה במידי דמטרפה לא היתה מגדלת כנפים וכבר היו רוצי' לנסות אם הטרפ' חיה אם לא בשמוטת ירך בעוף ובקדירת קנה ובגלגלת שיש בה נקבים שעשו להם תקון ונתקיימו ובכולן לאו תוך י"ב חדש הוה. ואני ראיתי עוף אחר שהתחילו לשחוט בושט והניחוהו והיה אוכל ומשביח וצויתי לשחטו במקום אחר תוך י"ב חדש ומצאתי במקו' ההוא מוגלא סרוחה ובלא ספק סימן טריפה היה ואסרתיו. וכבר העידו לי כי במדבר כשהפרי' הם מתנפחין מעיהם מרוב אכילה הם קורעים הכרס ומוציאים הפרש ומדבקים הקרע בקסמים ויוצא הפרש משם עד שהוא מדבק ומתקיימי' הרבה. וכשאכתוב דין קרועה אכתוב אפשרות זה. וכן מה שכתבו הרופאים איש אחד נכנס חץ בבטנו ויצא בגללי צאתו אחר שבע שנים אם אמת הדבר סוף דבר אין לנו אלא דברי חכמים שאין טריפה חיה י"ב חדש. ומניחין ספק טריפה בבית י"ב חדש. ואע"ג דאמרינן בגמרא [נ"ג ע"ב] על הנהו ספק טריפה דחניקנהו ולא אשהינהו משו' דלא ליתו לידי תקלה כבר פי' רש"י ז"ל שהיה זה לפי שהיו רבים אבל בספק טריפה אחת יכול להשהותה עד י"ב חדש. אבל אסור למכרה לגוי שלא יחזור וימכרנה לישראל כיון שאין הטריפות נכר בה. וכיון שהטריפה אינה חיה י"ב חדש כן אינה יולדת וספק טריפה שילדה היא כשרה אם גדלו הביצי' במיעיה אחר שנטרפה אבל אם אחר שגדלו הביצים במעיה נטרפה יכולין להגמר אחר שנטרפ' ואם אחר שילדה כל אותן ביצים שקרויין שחלא קמא גדלא שחלא אחרת יצאה מספק טריפה ואם ספק אסורין מספק ואם שחטה ונמצאת טריפה בסרכות ושאר טרפיות שבפנים ואין ידוע אימתי כל ביצי' וחלב שהטילה כבר עד עכשיו כשירין דמוקמי' לה אחזקה ואמרי' דהשתא נטרפ' ובתוספות חולין חולקין בזו ואומרים דלא מוקמינן אחזקה אלא בחזקה ברורה אבל זו לא היתה לה חזקה ברורה מחיי' שהיתה כשרה. וביצת טריפה אסורה אפילו גדלה קודם שנטרפה שכיון שהיא דבוקה בגופה כגופה (דמ"א) [דמיא] דהכי אמרינן בגמרא גבי מתני' דעדויות [פ"ה מ"א] דאפליגי ב"ש וב"ה בביצת נבילה דב"ש מתירין אם כיוצא בה נמכרת בשוק וב"ה אוסרין ואמרי התם ומודים בביצת (נבילה) [טריפה] שהיא אסורה מפני שגדלה באסור ופי' רש"י ז"ל בגמ' מפני שגמרה באסור ומשמע מהכא דביצת נבילה וביצת טריפה אע"פי שנגמרה כיון שנגמרה באיסור הויא כגופא ואע"ג דאמרינן בפ"ק דיו' טוב [ו' ע"ב] דביצים המעורות באשכול שנמצאו בגוף התרנגולת מותר לאכלן בחלב דפרשא בעלמא נינהו ואינה כגופא איכא למימר דמדינא פרשא נינהו ואינן כגוף התרנגולת ומשום הכי מקילין בבשר עוף בחלב דלא מתסר אלא מדרבנן אבל בטריפה דאורייתא מחמרי' שאם שחט התרנגולת ונמצאת (רפה) [טריפה] כל ביצים שיש במעיה אפי' אינן מעורות בגידין אסורין כגופ' ובמסכת תמורה [ל"א ע"א] אמרי' דאפרוח של ביצת טריפה מותר אע"ג דקיימא לן כל היוצא מן הטמא טמא הכא שרי משום דאימת קא (נבלא) [גדלה] כי מסרחא. שאין האפרוח נוצר עד שתסרח הביצה ואותה שעה מותרת היתה שלא אסרה תורה אלא נבלה הראויה לגר ואם נסרחה אינה ראויה לגר וא"כ לא יצא אפרוח זה מן הטמא ומותר עגל שנולד מן הטריפה אע"פי שאמו אסורה הוא מותר ולא אמרי' עובר ירך אמו והרי אמרי' בפ"ק די"ט [ו' ע"א] דשוחטין אותו בי"ט. וכן בן פקועה שנולד מן הטריפה נתר בשחיטה עצמו וחלב טריפה אסור כמו הביצה.
<h2>דף כח:</h2>
האם נטלה האם שנינו במשנה נטלה האם כשרה. והוא הכיס הקרוי רחם שבו גדל העובר במעי אמו ונקר' בגמ' טרפחת ושלפוחית וכאן שנינו שאם ניטלה כשירה. וכן הלכה שהרי אמרו בסנהדרין [ל"ג ע"א] מעשה בפרה של בית מנחם שנטלה האם שלה והאכילה ר' טרפון לכלבים ואמרו שם אמר תודוס הרופא אין פרה וחזירה יוצאין מאלכסנדריא של מצרים שאין חותכין האם שלה כדי שלא תלד הנה הנסיון העיד שאין זה החולי ממית ועל זה אמר טרפון הלכה חמורך טרפון שהיה חייב לשלם והיה חייב למכור חמורו לפרוע דמי הפרה. ור"ח ז"ל היה אומר דספקא דתלמודא הוי ואזלי לחומרא וליתא. וכן בתוספות היו מחלקין בין האם של בהמה להאם של עוף של בהמה כשרה ושל עוף יש לחוש ואינו נכון שלא הזכירו בגמ' יתרון טרפות זה בעוף מהבהמ' על כן ניטלה האם בעוף כשרה. ע"כ הגיעה ידי בכל הטריפות ונשאר לי לחבר עמו קונדריס בטריפות הריאה אשר כבר חברתי זה שנים והוא מפוזר בכל המקומות ודברתי בו על צד משא ומתן של הלכה למשכילים וכבר אח"זל בפ' אלו עוברין [מ"ט ע"ב] עם הארץ אסור לאכול בשר שנאמר [ויקרא י"א] זאת תורת הבהמה והעוף העוסק בתורה אוכל בהמה ועוף וזה אמת הוא שאם אינו יודע הלכות שחיטה וטריפות לא יאכל בשר על כן חברתי מאמרי זה למשכילים. בד"ח לב"א.
<h2>דף מ.</h2>
אמרו בבכורות [מ' ע"א] דבעלת חמש ידים או בעלת שלש אע"ג דהוי מום לגבוה היא מותרת להדיוט דאין זה טרפות ודוקא בידים אבל ברגלים בעלת חמש היא טריפה וכן בעלת שלש וזהו מה שאמרו בגמרא טריפה מן הבטן שנולדה בעלת שלש רגלים וכן בעלת חמש (היא טריפה) ובעלת שלש היא טריפ' שהרי היא נטולת צומת הגידין אבל בעלת חמש הוא משו' דכל יתר כנטול דמי ופי' רש"י ז"ל הותיר אחד כחסר א' והוה ליה כבעלת שלש והרמב"ן ז"ל כתב כי לא אמרו כל יתר כחסר דמי אלא כל יתר כנטול דמי ולפי זה אם זאת הרגל היתירה היא במקו' שאם נטלה משם היה עושה אותה טריפה היא אסורה ואם היא במקום שאין עושה אותה טריפה אינה אסורה והמקו' שהוא עושה אותה טריפה כגון בצומת הגידין שאם נטלה זאת הרגל היתירה משם נטלו צומת הגידין וכן בירך מקו' שאם נשמטה שם כגון בוקא דאטמא דשף מדוכתיה שהוא העצם הדבוק בגוף הבהמה שהוא כמו העלי בתוך המכתשת ושם היא דבוקה זאת הרגל שאם נטלנוה משם נשמטה הירך ההיא היא טריפה משום יתרה אבל אם יתרה במקו' אחר אינה טריפה. ונשלמו דיני הרגל היתירה בס"ד.
<h2>דף מא.</h2>
ונבאר עצמות השוק בס"ד. בשוק יש שלש עצמות העצם התחתון הוא עם הרגל הנמכר עם הראש. והעצם העליון הוא עצם הקולית המחובר בגוף הבהמה והעצם האמצעי הוא אשר בו צומת הגידין אשר ראש התחתון מחובר לרגל הנמכר עם הראש והראש העליון מחובר לעצם הקולית ובגמל היא נכר' ארכובה שיש בין שני עצמות כי שם הוא כופף ואם נחתך התחתון הנמכר עם הראש הבהמה מותרת והאבר אסו' ואם נחתך העליון הבהמה והאבר אסורין ואם נחתך האמצעי במקום צומת הגידין הכל הוא אסור הבהמה והאבר למעלה מצומת הגידין רש"י ז"ל סובר שדינו כדין עצם הקולית והבהמ' והאבר אסורין והרב רבי יונה ז"ל הביא ראיה לדבריו אבל הריא"ף ז"ל סובר שאם נחתכה למעלה מצומת הגידין שהיא כשרה ואם תאמר והיאך אפשר שאם נחתכה במקום צומת הגידין תהיה טרפה ולמעלה תהיה כשרה כבר אמרו בגמ' טרפות מדמית להדדי אין אומרים בטרפה זו דומה לזו שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיה. ואם נחתכו רגליה מתחילה (למערה) [למעלה] מצומת הגידין היא מתקיימת במקו' צומת הגידין אינה מתקיימת כי שם היא כואבת הרבה מפני החתיכה מה שלא היה כן אלו נחתכה מתחלה למעלה מצומת הגידין וכיוצא בזה הוא שאם נטלו הטחול והכליות שהיא כשרה. ואם נקב הטחול ולקתה הכוליא טרפה. ואם נחתכו צומת הגידין וקודם שחיטה חתכה למעלה אם חוזרת להכשירה הראשון אם לא יש אומרים שאינה חוזרת להכשרה הראשון שהרי בגמ' [ס"ח ע"ב] אמרו טריפה כיון שנטרפה אין לה היתר והרמב"ן ז"ל מגמגם להתיר ואני אמרתי שאפשר לקיים דבריו ואין עליו קושיא ממה שאמרו טרפה כיון שנטרפה אין לה היתר שלא אמרו זה אלא על טרפה הנזכרת בתורה שדרסה אריה אבל אותן שבאו מהלכה למשה מסיני אפשר שיש להם היתר אחר שיצא עליהן שם איסור ואם נחתכה במקו' צומת הגידין וחתכה קודם שחיטה למעלה חוזרת להכשרה הראשון כנ"ל לאחר שאמרה רבנו הגדול הרב ר' משה בר' נחמן נשבר העצם ויצא לחוץ אלא שלא נחתך שאלו נחתך היה אסור מן התורה משום אבר מן החי. אם עור ובשר חופין את רובו מותר ואם אין עור ובשר חופין את רובו דינו כנחתך אם הוא הרגל הנמכר עם הראש האבר אסור מדרבנן משום מצות (פשוט) [פירוש] הבהמה מותרת ואם הוא עצם העליון הנקרא קולית האבר והבהמה אסורין ואם הוא העצם האמצעי אם במקו' צומת הגידין האבר והבהמה אסורין למעלה מצומת הגידין לדברי הריא"ף ז"ל האבר אסור והבהמה מותרת ולדברי רש"י ז"ל הכל אסור אבר [ובהמה].
<h2>דף מו:</h2>
אמר הכתוב [דברים י"ד] כל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו. ודרשו חכמים ז"ל בפ' בהמה המקשה בבהמה אותה תאכלו בהמה בבהמה תאכלו. והשוחט בהמה כל מה שנמצא בתוכה ניתר בשחיטתה ואם הוציא העובר את ידו קוד' שחיטה כבר נתפרש דינו למעלה. ואם הוציא ראשו הרי הוא כילוד ואם אפשר לשוחטו מותר ואם לאו הרי הוא נבלה. ואם חתך מגוף הבהמה עצמה כגון טחול וכליות שאין הבהמה נטרפת בכך והניחו שם אין שחיטתו מטהרתו.
